החלטה בתיק רע"פ 347/04

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בכפר-סבא כתב אישום (ת.פ. 2791/02), המייחס לו עבירה של התפרצות לבנין בניגוד לסעיף 307(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של היזק בזדון בניגוד לסעיף 452 לחוק העונשין; עבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); עבירה של נהיגה הגורמת נזק לרכוש בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וכן עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, ביום 16.9.02 בטירה, התפרץ המבקש לבנין וביצע בו גניבה בכך, שחדר למפעל בדים (להלן: המפעל) ונטל ממנו 49 גלילי בד ורכוש אחר. בנסיבות אלה, נטען בכתב האישום, המבקש הרס נכס או פגע בו במזיד ושלא כדין בכך, שעקר חלון פלדה מסורג, אותו הניח על קיר המפעל, כדי לשמש לו כסולם לחדור דרכו למפעל. כמו-כן, נטען בכתב האישום, כי המבקש העמיס את הציוד אותו גנב מהמפעל על משאית שנמצאה בחזקתו. משהתקרבה ניידת משטרתית למפעל, מיהר המבקש ופתח בנהיגה. בנסיבות אלה, נצפה המבקש על-ידי שוטר, שקרא לעברו לעצור, אולם המבקש ניסה להימלט מניידת המשטרה. לבסוף, המבקש נחסם משלושת צדדיו על-ידי כוח משטרתי, נהג שלא בזהירות בנסיעה אחורנית לכיוון הניידת, ואף גרם נזק לרכוש, בכך שפגע בפגוש קדמי ובמכסה המנוע של ניידת המשטרה וגרם לה נזק. עוד נטען בכתב אישום, כי המבקש עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו, בכך שבעת שניגש השוטר אל דלת רכבו של המבקש, המבקש לא ציית לדרישתו ונמלט מהמשאית דרך דלת צידה השני, מעד ארצה, ושוב ניסה להימלט ולהתנגד לתפיסתו על-ידי השוטרים.  

           בית-משפט השלום בכפר-סבא (כב' סגן-הנשיא ח' פדר) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון חלקי, בעבירות של התפרצות לבניין, היזק בזדון ונהיגה הגורמת נזק לרכוש. בית-משפט השלום ציין בפסק-דינו, כי כנגד המבקש היה תלוי ועומד מאסר מותנה של חמישה-עשר חודשים (ת.פ. 9806/01 שלום-ת"א). לפיכך, הפעיל כנגד המבקש את עונש המאסר המותנה של חמישה-עשר חודשים. כמו-כן, בגין העבירות בתיק דנן, גזר בית-משפט השלום על המבקש 22 חודשי מאסר, מהם 10 חודשים בפועל ואילו 12  חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור המבקש עבירת רכוש, למעט עבירה על סעיפים 409 ו- 413 לחוק העונשין - ויורשע בדינו. כמו-כן נקבע, כי את עונשי המאסר שהושתו על המבקש - זה שהופעל וזה שהושת דנן, ירצה המבקש בחופף ובמצטבר זה לזה, כך שבסך-הכל ירצה 16 חודשי מאסר בפועל. עוד נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה לפי סעיפים 409 ו- 413 לחוק העונשין, כמו גם עבירה של נהיגה הגורמת נזק לרכוש - ויורשע בדינו.

           על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערו הן המבקש והן המדינה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקש טען מלכתחילה, כ שגה בית-משפט השלום כאשר הטיל עליו מאסר לריצוי בפועל. בהודעת הערעור טען המבקש, כי היה על בית-המשפט להאריך את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו ולהימנע משליחתו למאסר לתקופה כלשהי. במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי, חזר בו המבקש מערעורו, ודבריו כוונו רק כתשובה לערעורה של המדינה. המדינה ערערה על קולת העונש. לטענתה, העונש שהוטל על המבקש איננו הולם את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. לטעמה, גזר-הדין הפר את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של המדינה. המדינה הפנתה את תשומת-הלב גם לאמור בתסקירים, שאינם חיוביים בלשון המעטה, ולהרשעותיו הקודמות של המבקש.

           בית-המשפט המחוזי (כב' סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) קיבל את ערעור המדינה וגזר על המבקש 32 חודשי מאסר, שמתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל, וכן הפעיל את המאסר על תנאי במצטבר למאסר שהוטל, באופן שבסך-הכל על המבקש לרצות 35 חודשי מאסר. יתר חלקי גזר-הדין של בית-משפט השלום נשארו בעינם.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.

           מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.

           החלטתי לדחות את הבקשה.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

           כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, נוכח חומרת העבירות שביצע המבקש, עברו הפלילי, ביצוע העבירה זמן קצר לאחר שהוטל עליו מאסר על תנאי בגין תיק קודם, ויחסו למעשים כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.  

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ד (9.2.2004).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: